החלטה בתיק ת"א 14168-03-12

1.         החלטתי זו עוסקת בטענה של מבוטח, שהמבטחת לא מסרה לו בהזדמנות הראשונה נימוקים לדחיית תביעתו לדמי הביטוח לאחר קרות הארוע שהקים לו זכות לדמי ביטוח. לפיכך, בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח שהתפרסמו בתאריכים 9/12/98, 29/5/02 ו-9/12/98 (להלן - " הנחיות המפקח"), יש למחוק מכתב ההגנה כל טענה שלא הוצגה למבוטח לפני הגשת כתב התביעה.

עובדות

2.         המבקשת, שהיא התובעת בתיק (להלן - " התובעת" ), תבעה מהמשיבה (להלן - " הנתבעת") תגמולי ביטוח בגין פגיעה, כתוצאה משתי סערות, שאירעו בחוף, ופגעו במתקנים שונים, לרבות שובר גלים, שהיו רכוש העיריה: הסערה הראשונה התרחשה ביום 20/1/10 והשניה ביום 12/12/10. סכום התביעה על פי כתב התביעה הוא 5,021,430 ש"ח. התובעת טענה, כי הנתבעת חבה לשלם לה את הנזקים וזאת על פי פוליסות הביטוח 4063417/09 ו-4063417/10 בהן ביטחה הנתבעת את התובעת.

3.         התובעת טענה בכתב תביעתה כי נפגשה עם נציגיה של הנתבעת, לאחר שאירעו הסערות, ביום 23/12/10 ונערך סיור משותף, שעם סיומו "נשללו הנזקים ודרכי שיקומם על ידי נציגי הנתבעת, ללא כל נימוק". התובעת פנתה לנתבעת במכתב דרישה  מיום 23/11/11 ולא קיבלה עליו תשובה. התוצאה היא שעד שהוגשה התביעה ביום 8/3/12 לא קיבלה התובעת כל מסמך בכתב המפרט את עמדת הנתבעת.

4.         כתב ההגנה הוגש ביום 24/6/12. משהגישה אותו הנתבעת, טענה התובעת, שיש למחוק מכתב ההגנה את הסעיפים 1, 6, 7, 10, 11, 17, 18, 20, 19, 22 ו-24 שבו. בסעיפים אלו טענה הנתבעת, בין היתר, כי אין כיסוי ביטוחי לנזקים הנטענים בפוליסות, והנזקים אף נשללו על פי הסייגים והחריגים בהן. הנתבעת הבהירה כי בתשובה למכרז לבטח את התובעת, הסתייגה הנתבעת מפורשות מביטוח שוברי הגלים ומתקני החוף, שהם חלק הארי של התביעה, והסתייגות זו היתה מותרת על פי ההצעה במכרז. לפיכך, כאמור, לא חלה עליה חבות לשלם לתובעת את נזקיה. עוד טענה הנתבעת כי לתובעת יש חוב כלפיה של 1,000,000 ש"ח, ולפיכך היא רשאית לקזז חוב זה וכי היא פיצתה את העירייה בגין הנזקים, בהן לעמדתה הפוליסות מכסות אותם, בסכום של 300,000 ש"ח.

5.         למעשה מבקשת התובעת למחוק את כל כתב הגנתה של הנתבעת, כך שאם בקשתה תתקבל, אין לדון בחלק הארי של טענות ההגנה.

טענות הצדדים בבקשה

6.         התובעת טענה כי בהתאם להנחיות המפקח, היה על הנתבעת לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה, ואם לא עשתה כך, היא לא תוכל לטעון אותם במועד מאוחר יותר. עוד טענה התובעת כי בהנחיה מיום 29/5/02 של המפקח, נכתב כי חברת הביטוח רשאית להביא נימוקים חדשים, רק אם לא היה ביכולתה לדעת עליהם במועד בו דחתה את התביעה. נטען כי המפקח על הביטוח התייחס בהנחיה זו למקרה שבו מבטחת איננה מוסרת את תגובתה למגיש התביעה, ונקבע כי על המבטחת להגיש תגובתה בכתב.  

            לפיכך, לעמדת התובעת, מקום שבו מבטחת, שכן הגישה הודעה בכתב, לא תורשה להעלות נימוק חדש שלא הובא בתגובה בכתב, קל וחומר לגבי מבטחת שכלל לא הגיבה בכתב; אין להתיר לה לטעון כל טענה להגנתה שלא נטענה בכתב לפני הגשת כתב התביעה.   

 הוסיפה התובעת וטענה, כי היה על הנתבעת לשלוח לה את מכתב הדחייה תוך זמן סביר המאפשר לה לבדוק את הטענות של הנתבעת.

7.         עוד טענה התובעת כי - ככל שהוכרו נסיבות שהצדיקו מתן רשות להעלות טענות נוספות על אלו שבתשובת המבטחת למבוטח - הרי מדובר בחריגים, כגון כשהיתה מרמה של המבוטח (והתובעת הפנתה לרע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין, פורסם ב"נבו").

8.         הנתבעת טענה כי הרציונאל העומד בהנחיה של המפקח הוא לאפשר למבוטח להתייעץ עם הגורמים המקצועיים ולכלכל את צעדיו. התובעת יוצגה על ידי עורך דין כבר בפנייתה הראשונה. לפיכך, הרציונאל העומד בבסיס ההנחיה לא התקיים כאן.

9.         כן נטען  כי לאחר הסיור לבדיקת הנזקים, כשנמצא כי הנזקים הנטענים מופרזים, נדרשה התובעת להעביר לנתבעת פרטים נוספים, והיא לא עשתה כן. התובעת אף סרבה לשתף פעולה עם הנתבעת, והתנהלות זו היא שגרמה לעיכובים ולסחבת ולא התנהלותה של הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת, כי היא הבהירה לתובעת שאין שובר הגלים והמתקנים מבוטחים וזאת מיד לאחר הסיור, היא לא יכלה להתייחס לנזק מאחר שלא קיבלה את המסמכים הנדרשים;  המכתב שנשלח אל הנתבעת ביום 23/11/11 ובו דרישה לקבל את דמי הביטוח, אמנם התקבל אצלה, אולם מאחר שהתובעת לא נענתה לדרישתה להגיש לה את המסמכים שנדרשו, הרי התנהלותה של התובעת היא התנהלות שלא בתום לב.

10.        עוד טענה הנתבעת, כי התובעת מיהרה לבית המשפט להגיש את כתב תביעתה, בטרם פנתה למשיבה לאחר משלוח מכתב הדרישה וכי לא ניתנה לנתבעת האפשרות להשיב תוך זמן סביר.

דיון והכרעה

11.        אקדים ואקבע שיש לדחות את הבקשה ממספר טעמים אותם אפרט, אולם תחילה אציב את נוסח ההנחיות לפנינו:

            ההנחיה מיום 9/12/98 קובעת:

"כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".